תא"מ
בית משפט השלום בנתניה
|
31021-01-11
31/12/2013
|
בפני השופט:
יפעת אונגר ביטון רשמת בכירה
|
| - נגד - |
התובע:
איגמה ניהול ומסחר בע"מ
|
הנתבע:
נאוה מצליח
|
| החלטה |
1. בפני עניין פסיקת הוצאות הנתבעת, לאחר שהתובעת ביקשה לדחות את התביעה שהגישה נגדה.
2. להלן, בתמצית, עיקר המחלוקת והשתלשלות ההליכים:
התובעת אוחזת בשיק ע"ס 5,000 ש"ח, משוך מחשבון הנתבעת לזמן פרעון 20.02.2004.
השיק הוגש לביצוע, לאחר התראות חוזרות שנשלחו לנתבעת החל משנת 2009, שיהוי בן חמש שנים.
הנתבעת הגיבה לכל מכתבי ההתראה, בין בעצמה ובין באמצעות באת כוחה, וטענה כי מדובר בשיק גנוב ומזוייף. הנתבעת אף שלחה לב"כ התובעת, לבקשתם, מסמכים להעיד על גניבת השיק, לרבות אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה, והצהרתה לבנק על גניבת פנקסי הצ'קים.
חרף האמור, הוגש השיק לביצוע.
הנתבעת פנתה שוב למשטרה והגישה תלונה נוספת. כמו כן, הגישה התנגדות לביצוע השיק בטענות הנ"ל.
בדיון שנערך ביום 30.1.2012 ניתנה לנתבעת רשות להגן, לאחר חקירה נגדית בה לא נסתרו טענותיה. הנתבעת הגישה כתב הגנה וחזרה על טענתה כי מדובר בשיק גנוב ומזויף.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות-דעת של גרפולוגים. כל אחת מחוות-הדעת, תומכת בטענת בעל הדין שהגיש אותה.
בסופו של דבר, כאמור, ביקשה התובעת כי התביעה תדחה ללא הוצאות.
הנתבעת, מטבע הדברים, ביקשה לפסוק לה הוצאות ואף הוצאות לדוגמא.
3. טענות הצדדים:
הנתבעת העידה בעניין הוצאותיה. בעדותה ציינה תשלומים לבאי כוחה (אלה ששולמו ואלה שיש לשלם) תשלום לגרפולוגית, הפסד ימי עבודה וכן עגמת נפש ונזק לתדמיתה.
בא כוח הנתבעת המלומד הרחיב בעניין ההוצאות, ציין את נקודות התורפה של התובעת בתביעתה, עליהן הועמדה התובעת שוב ושוב.
ב"כ הנתבעת הצביע על בזבוז זמנה של הנתבעת בשל החובה להתמודד עם תביעה חסרת ממש במשך שנתיים, העמדת עורכי דין לייצגה, הופעה לדיוני בית המשפט, תשלומי הוצאות לגרפולוגית, הפסד ימי עבודה וכיוב', הוצאות שנגרמו לנתבעת בעל כורחה.
יתירה מכן, טוען ב"כ הנתבעת כי יש לעקור מן השורש תופעות של ניצול הליכי משפט לרעה, מתוך הסתמכות על העדר הגנה מטעמים של חסרון כיס או של העדר כדאיות כלכלית לנהל את ההליך. ובמקרה דנא, הוצאות שהרקיעו כדי עשרות אלפי שקלים, על מנת להתמודד עם הגשת שיק מזויף בסך 5,000 ש"ח בלבד.
לפיכך ביקש לפסוק הוצאות עונשיות, הוצאות לדוגמא ואף הוצאות לטובת אוצר המדינה.
ב"כ התובעת המלומד, טען כי אין להטיל מום בתובעת, כיון שאינה נוהגת להגיש לביצוע שיקים שקיבלה שלא כדין. לשיטתו, תופעת ההתנגדויות מפני ביצוע שיקים בטענת זיוף הולכת ומתרחבת. רבו המקרים בהם רק משום עמידת התובעת על עמדתה, הוכח שמדובר בהגנת כזב.
ב"כ התובעת עמד על מעמדה של מרשתו כצד רחוק לשטר, אשר אינה יכולה לדעת, בעת קבלת השיק, אם נחתם כדין, אם לאו. לשיטתו, ניהול ההליך הוא הדרך היחידה לעמוד על שאלה זו, לאחר קבלת תנועות מחשבון הבנק של הנתבע ובדיקה של מומחה לכתב יד.